"מכולת מקמל" היתה שם-דבר בשכונת עמישב בפתח תקווה מאז ועד היום. נעימה וגורג'י ניהלו את המכולת כ 40 שנים.

המכולת היוותה מרכז ועוגן קהילתי עבור עולים חדשים מארצות שונות, רבנים, חכמים ואנשי דת, סופרים ומשוררים. מקום שבו היו נפגשים, מתגבשים, דנים, מתווכחים ואף לומדים יחד.

במכולת נולדו גם סיפורי אהבה רבים (אחד מהם ומפורסם מאוד באותה תקופה הינו הסיפור של הבן מאיר ושל רעייתו האהובה רות ממשפחת בן עזרא מהעלייה המרוקאית).

 בשיח עם תושבים מהעבר ניכר היה כי ההתנהלות בתוך המכולת הטביעה את חותמה באותה התקופה.

נעימה וגורג'י עלו לארץ הקודש בשנת 1951 מעיראק מספר שנים לאחר הפרעות מתוך ציונות והרצון לחיות בארץ ישראל.

גו'רג'י מקמל היה צורף ובבעלותו היו חנויות זהב ותכשיטים וגרו בבית גדול ומפואר שהכיל את כל המשפחה המורחבת.

בעת העליה לארץ נאלצה המשפחה להותיר בעיראק את כל רכושם ויצאו ממנה עם תיק של דברי לבוש בלבד. 

המשפחה הגיעה למעברת עמישב לשכונת האוהלים. שם קיבלו צריף ואוהל גדול עבור 8 נפשות- שלושה ילדים ,שני הורים, שתי סבתות וסבא. 

לאחר שנתיים עברו לגור בצריפים פיניים ושם ניתנה להם הזכות להקים מכולת ראשונה באחד הצריפים. 

לימים המכולת הזו עברה למבנה קבע ונקראה – "מכולת מקמל".

באותה תקופה מצב הכלכלי של העולים היה קשה ולא פשוט. נעמה וגורג'י נאלצו למכור ללקוחותיהם את המצרכים בהקפה - זאת אומרת "לרשום במחברת". חלק מחובות שנרשמו נתקבלו וחלק לא מבוטל נשאר חוב מתמשך ולא נסגר, אנשים זוכרים להם זאת עד היום.

המכולת הייתה מרכז משמעותי עבור חיי היום יום של התושבים.

נעימה וגורג'י הכירו את כל הלקוחות ואת בני משפחתם, וידעו מה כל משפחה צריכה ואוהבת.

יש להוסיף שבמשך השנים נתרמו על ידם סכומי כסף רבים לרבות השתתפות בהקמת בית הכנסת הראשון בשכונה של יוצאי עיראק ברשות הרב עבודי ז"ל. בית הכנסת "תפארת ישראל" קיים ופעיל עד היום.